רש"י על בכורות ו׳

1 ת"ל - מקרא אחר שמות ל״ד:כ׳ ופטר חמור תפדה בשה אם אינו ענין למעט שאר בהמה טמאה משה שהרי מעטן בפסוק ראשון תנהו ענין למעטן מכל קדושת בכור:

2 מתקיף לה רב אחא - הא תרוייהו צריכי דאי כתב חד הוה אמינא הוי פטר חמור דבר שהיה בכלל בכור הבהמה הטמאה תפדה:

3 ויצא מן הכלל ללמד - שפדיונו בשה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כו' ולעולם נפדין בשה ת"ל מקרא אחר ופטר חמור תפדה לומר לך זה בשה ולא אחר בשה:

4 מעטינהו משה ולעולם בכל דבר - וקדושים בבכור:

5 א"כ לכתוב - קרא תניינא חמור בשה תפדה ואנא ידענא דבפטר קמישתעי מדהדר כתב פטר ש"מ מדין פטר רחם ממעט להו לשאר בהמות טמאות דאין להם דין בכורה:

6 כל מקנך תזכר - פטר שור ושה ופטר חמור תפדה בשה כלל ופרט בהדדי:

7 פטר חמור הפסיק הענין - דלא תדייניה בכלל ופרט דאי אקרא קמא קא מהדר מכדי כתיב לעיל מיניה פטר שור ושה לכתוב וחמור תפדה בשה ונהדר אפטר דלעיל אלא מדהדר כתב פטר ש"מ לאו אקרא קמא קמהדר:

8 וי"ו - דכתב ופטר הדר ערביה ואהדריה אקרא קמא דוי"ו מוסף על ענין ראשון:

9 ור' יוסי - אמר לך אי אקרא קמא קאי לא לכתוב פטר לאפסוקיה ולא נצטרך וי"ו לערביה:

10 והדר עריב להו - למימר דלידייניה בכלל ופרט:

11 או דלמא כיון - דתרוייהו שוו דמין בהמה טמאה נינהו לאו שינויא יתירא הוא וכי אית מקצת סימנים דאם חייב:

12 סימנין מילתא - חשובה היא דאע"ג דאישתני כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה:

13 מאי לאו אפי' פרה שילדה מין סוס - וש"מ סימנא מילתא היא וכ"ש כולהו אינך:

14 לא אפרה שילדה מין חמור - דהואיל ותרוייהו בני קדושת בהמה נינהו כי אית מקצת סימנין חייב ולא תפשוט מינה אלא חדא:

15 מאי לאו אתרוייהו - קאי האי ואם יש מקצת סימנין ותפשוט מינה תרתי:

16 לא אפרה שילדה מין חמור - ומשום דתרוייהו קדשי בכורות:

17 אבל חמור שילדה מין סוס למאי הלכתא קתני לה הכא לפטורא - לאשמעינן דנדמה הוי ופטור מן הבכורה כי לית ביה מקצת סימנין דמשום רישא קתני חמור שילדה מין סוס אבל סיפא לאו עלה מהדר:

18 חמור אדום - וליחייב בבכורה קמ"ל. סתם סוסים אדומים הן:

19 סימנא בעלמא - דלא תחליף לך. גירסתך במשנה ותימא טהורה שילדה מין טמאה אסור וטמאה שילדה מין טהורה מותר:

20 דבר הבא ממעלי גרה - כגון האי טמא שנולד מן הטהורה:

21 גמל טמא הוא - וסתם גמלים נולדים מן הגמלה וכתב הוא דמשמע שהוא טמא ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה:

22 גמל גמל - אחד בתורת כהנים ואחד במשנה תורה:

23 לאסור חלבה - של גמלה:

24 את הגמל - משמע את הטפל לגמל והיינו חלבו:

25 פירש - מכל דרשות שדרש דכל אתין באין לרבות וזה אין מה לרבות בו:

26 הטמאים - אלה הטמאים לכם בכל השרץ ה"א יתירא:

27 לאסור צירן - שומן הדג:

28 קיפה - ריסוקי בשר וקפלוטות שבשולי קדירה:

29 דאמר מר - במסכת נדה דף ט. דם נדות נעכר מחמת הלידה ונעשה חלב הלכך חידוש הוא דמעיקרא הוה דם והאוכלו בכרת והשתא מישתרי:

30 אבריה מתפרקין - מחמת הלידה:

31 ואין נפשה - אין דמה חוזר עליה עד עשרים וארבעה חדש ולפיכך מניקה אינה רואה דם נדה ולאו משום דדם נעשה חלב. והשתא כיון דלאו מחמת דם קאתי לאו חידוש הוא:

32 ולר"ש נמי דשרי בהנאה - לקמן בפירקין בכורות דף י. ר"ש אומר כו' משכחת לה דאיצטריך למיכתב בשר בחלב ואע"ג דחלב גרידא אסור נמי איצטריך למיכתב ביה ללקות על בישולו:

33 תזבח - רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר. בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן הכתוב מדבר:

34 חריצי - גבינים וקא"ל ישי לדוד שיוליכם במלחמה לשר האלף:

35 יין וחלב - וכתיב לעיל מיניה לכו שברו ואכלו:

36 אלא מעתה - בין לרבנן בין לר' שמעון דדרשי לעיל גמל גמל שפן שפן מאי דריש ביה:

37 למה נשנו בבהמה - טמאים וטהורים:

38 מפני השסועה - בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות ולא נאמר בתורת כהנים:

39 לאכילה - כגון פרה שילדה מין סוס דקאסר רבי שמעון כדקתני גמל גמל שני פעמים:

40 מי בעי רבי שמעון - דלא מישתרי באכילה במקצת סימנין עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו או לא: